פאריס איז ג׳אז

תאריך קובץ: 15 במאי, 2000

די.ג'יי קאם – "Loa Project" (אן.אם.סי)
סט. ג'רמיין – "Tourist" (אן.אם.סי)

באחת מתוכניות הטלוויזיה הקומיות הבריטיות המוצלחות של השנים האחרונות, ה-“Fast Show”, יש דמות קבועה בשם ג'אזמן, מגיש נלעג של תוכניות ג'אז. שיניו צהובות מסיגריות, צווארון גולף מלחך את סנטרו ומדי פעם הוא מסובב את ראשו למצלמה צדדית ומסנן בהבעה מלאת פאתוס ״Nice!״, ״Groovy!״, ״Ecstatic!״ וכו'. ג'אז יכול להיות כזה – מאובן, משעמם, מתחכם לשווא ומתעסק בטכניקה על חשבון תוכן. ג'אז יכול להיות גם חם, מלא תשוקה וחתרני ("רוק'אנ'רול!"). צמד דיסקים חדשים שמגיעים מצרפת, לוקחים את הג'אז כהשפעה מרכזית ומשלבים אותו במוזיקה אלקטרונית, יכולים לשמש אותנו בדיון "הג'אזמן לאן".

לודוביק "Frenchman" נבאר שייך לגל הראשון של אלקטרוניקה צרפתית, שפרחה תחת חסותו של לורן "הסנדק" גרנייר, שתקליטו החדש ביקר כאן לפני שבועות אחדים, ומאז החיבה אליו רק גוברת ("נייס!"). "Boulevard", שיצא ב- 95', הפך את סן ג'רמיין לשם נרדף לקפוצ'ינו ("ארומטי!") – אוורירי, ממותק ופופולרי בחללים מעוצבים. חמש שנים אחרי, נבאר מצטרף אל הסניף הצרפתי של לייבל הג'אז בלו-נוט ("אגדי!"). אבל חותמת האיכות מתפקדת כאן רק כמותג שיווקי. הג'אז באלבום מתבטא בחבורה של נגנים שמאלתרים כמיטב יכולתם עם חצוצרה, פסנתר, סקסופון וכלי הקשה מעל ההפקה של נבאר ("חלקלק!"). זה לא נשמע רחוק מאוד מחבורה של תלמידי רימון שמחלטרים/מאלתרים באיזה לובי של בניין היי-טק מעל סאמפלר שאחד מהם קיבל ליומולדת ("מזל טוב!"). "Tourist" הוא אלבום חביב לכל היותר. למרות שינויי גוון מוזיקליים, זו לא תיירות מוזיקלית הרפתקנית במיוחד, אלא תיירות כורסא נינוחה בשלט רחוק. מי שירצה לעדכן את מכונת הקפוצ'ינו שלו בטח כבר ירכוש. מי שחושב שג'אז זה שורה של שבלונות מעונבות חנוקות בצווארון גולף, בטח אוהב קפוצ'ינו ("אאוץ'!").

די.ג'יי קאם גדל בבית עם אבא פנאט-ג'אז, ומשום שרוק היה מחוץ לתחום, המרד המוזיקלי שלו היה היפ-הופ. הגיבורים היו די.ג'יים כמו פרמייר ופרינס פול, שההיפ-הופ שלהם נשען על אהבה ומסורת ארוכה של ג'אז ("נייס!"). ההשפעות האלה לא היו בולטות במיוחד בשלושת האלבומים הראשונים של קאם, שבאופן רשמי-למחצה הפך לתשובה הצרפתית לדי.ג'יי שאדוו. "Loa Project" הוא כנראה השאפתני שבין תקליטיו עד כה. גם קאם בעסקי התיירות, עם קטעים שהוקלטו בפינות נידחות בעולם ובושלו באולפן בצרפת ("בינלאומי"!). יש פה ושם אקורדים ג'אזיים מסומפלים, משפטי היפ-הופ קלאסיים, מקצבי תופים חשופים – ולמרות אווירת הארבע בבוקר של האלבום, לא מדובר בשעמום ולא בטפט מוזיקלי ("צבעוני"!). יש כאן מספיק עושר מוזיקלי כדי להחזיק עשרה תקליטים של סן ג'רמיין ("גרובי"!).

בסופו של דבר, הטוריסט האמיתי הוא לודוביק נבאר, שיארוז את המזוודות שלו ויגיע עם חבורה נכבדה של כעשרה נגנים להופעה חיה במסגרת פסטיבל הייניקן וייב, שיתרגש עלינו במשך שבועיים וחצי. זהו ניסיון ראשון של מוסד הג'אז הישראלי "קמלוט" בזירת הדאנס, והתוצאה היא עומס שלא ייאמן על יומן היציאות ההכרחיות: מאשרום אקס-מאסיב-אטק, אנדי סמית של פורטיסהד, קרודר ודורפמייסטר, טים "לאב" לי, מרק ריי, לוק "וגון כרייסט" וייברט, ריינר טרובי טריו – וזו בהחלט רק רשימה חלקית. ("לא ייאמן"!) ווץ' דיס ספייס.