תאריך קובץ: 28 במאי, 2002
FC Kahuna, ״Machine Says Yes״ (City Rockers)
אי אפשר שלא להתרשם מאלבום הבכורה של ג'ון ודן קהונה, שהיו מעמודי התווך של סצינת הביג-ביט בשנות התשעים. הם אמנם נעלמו כשהסצנה קרסה, אבל הם חוזרים עכשיו ולא רואים אף אחד מננו-מילימטר. "Machine Says Yes" הוא אלבום שמלטף במקומות הכי נעימים, בשירים שנשמעים כמו הדמייה ממוחשבת של הציר זירו-7-אייר, אבל הוא גם מחטיף שוקים חשמליים למרכזי התנועה והתזוזה של הגוף. שילובים קטלניים של צליל הרטרו-אלקטרו הכה-נפוץ כעת, עם הפקה עדכנית שלוקחת את הנוסטלגיה לנסיעה ברכבת הרים של עתיד שכולו טוב. חיוני (9)
Dntel, "Life is Full of Possibilities" (Plugresearch)
הניסיון (הגרמני בדרך כלל, למרות שכאן מדובר בחריג אמריקאי) למצוא פרשנות אלקטרונית-אקספרימנטלית לתבניות מקובלות של פופ-רוק אלטרנטיבי מלנכולי ממשיך להניב תוצאות מעניינות, אך מעורבות. גם Dntel בוחשים בקלחת עם צלילים אלקטרונים קרירים, רעשים סטטים וג'ליצים שהפכו למצע קיצבי, ואותה תוכנה שמפרקת את השירה לרשת שתי וערב של חלקיקים קטנים. ולכן נשאלת השאלה, אם כולם כל כך אקספרימנטליים, איך זה שבסוף הם נשמעים אותו דבר? אז כן, Dntel הם גרסא קצת יותר אוורירית של לאלי פונה והנוטוויסט, ויצאו להם כמה קטעים באמת מרהיבים בתקליט, אבל הסך הכל משדר תחושה של חוסר שלמות. אולי האלבום של Faultline יספק את הסחורה? (7)
—
Moby, "18" (Mute)
המוסיקה האלקטרונית של השנים האחרונות מתאפיינת יותר ויותר ברמת גימור בלתי נתפשת, תוצאה של מאות שעות עבודה על כל פיפס קטנטן, עבודה סיזיפית באולפן על תכנותי תופים וכיוונון אינסופי של התדרים וגלי הקול. אולי בגלל זה מרגיז כל כך שמובי חוזר עם אלבום נוסף של מוסיקה שהיא פרה-היסטורית במונחים שתיארתי כאן – את האלבום הזה הוא היה יכול להוציא גם לפני עשר שנים בלי שהוא יישמע לא שייך. אז אולי נמאס לו שאומרים עליו שהוא הקדים את זמנו, כי עכשיו הזמן בהחלט מקדים אותו. אבל מובי, מה אכפת לו – הוא מקדים את כולם בראש התור של צחורי השיניים בבנק. (5)
Burnt Friedman & Jaki Liebezeit, "Secret Rhythms" (Nonplace)
מפגש גרמני מסקרן בין המתופף האגדי של להקת קאן, המתופף האנושי הכי מכני, לבין ברנט פרידמן, האיש שמתמחה בהוצאת הודאות אנושיות גם מהסינתיסייזר המתוחכם ביותר (וחצי הצמד פלאנג'ר). הסשנים, שכללו גם גיטרה ו-ויברפון, הוקלטו ונחתכו מחדש על המחשב של פרדימן, שרקח מהחומרים את אלבום האיזי ליסנינג המושלם של הפקולטה למדעים מדוייקים. תחשבו על סטיבן הוקינג, תלבישו אותו בחולצת הוואי פרחונית, ותראו מה קורה כשכמה טיפות מהקוקטייל נשפכות בטעות לתוך המנוע של הכסא. (7)
דברים שכתבתי על מוזיקה 