תאריך קובץ: 21 בינואר, 2003
Various Artists, "Pop Ambient 2003" (Kompakt)
בשנים האחרונות המושג צ'יל אאוט הולך ומתרחב, סופח פנימה עוד ועוד מרכיבים, עד שכבר לא ניתן להבדיל בין תוכנית רדיו בפריים טיים לעוד אוסף קפוצ'יל נטול קפאין. האוסף החדש שיוצא בחברת קומפקט מחזיר את האמביינט למקור שלו – צלילים מסונתזים בודדים, שמרחפים חסרי משקל באוויר, מהדהדים קלות ושוקעים לתוך אגמים אנלוגיים רחבים, משתכשכים בהם מעט, וחוזר חלילה במונוטוניות מהפנטת. ולמרות שיש מליוני אלבומים שיכולים להתאים לתיאור הזה, יש כאן באוסף את האלמנט הנוסף, שמעביר צמרמורת איטית במעלה חוט בשדרה עד ששיערות העורף סומרות אחת אחת. (9)
Cuica, "City to City" (Ubiquity)
קוויקה עושים מוסיקה שאפשר לקטלג כניו-ג'אז, אבל לא תשמעו אצלם נסיונות מתייפיפים לשחזר את קלאסיקות הג'אז של שנות החמישים והשישים, ולא תצטרכו להחזיק את העיניים פתוחות עם גפרורים. המוסיקה שלהם משלבת ללא מאמץ מקצבים ברזליאים עשירים, ומקצבי דיסקו/האוס פשוטים בהשראת מורגן גייסט ופרוייקט Metro Area. ניכר בתקליט הזה שלא בוזבז עליו זמן עבודה מיותר – הוא אמנם לא מופת של עבודת אולפן מורכבת, אבל מאידך הוא מצליח לשמור על חיוניות, תשוקה ושמחה ספונטנית. חצי הצמד קוויקה, דרך אגב, הוא פיט הרברט, המוכר הנחמד של חנות התקליטים הלונדונית אטלס, עליה השלום.
Bobby Hughes Combination, "Nhu Golden Era" (Stereo Deluxe, MCI)
בובי יוז הוא השם בו בוחר המוסיקאי הנורווגי, אספן הורן, לשחרר לעולם את יצירתו. באלבום השני הוא ממשיך להשען על סמפולים של אלבומי ג'אז ו-Fאנק (ממוצא סקנדינבי, גורסת השמועה), ולהדביק אותם ביחד בסיוע של להקת נגנים בשר ודם. כבר באלבום הקודם, Fusa Riot (Ultimate Dilemma, 1999), הוא הדגים יפה איך להוציא את ריח הצ'יז מסמפולים ישנים תוך שמירה על ניחוח הזיעה שהוטבע בהם בעת ההקלטה. באלבום החדש, שמוקדש לחברה החדשה שלו עם השם השלמה ניצני, Nhu, הוא נוקט בקו מוסיקלי מנומס קצת יותר, שיתאים לבית החדש שלו, הלייבל סטריאו דלוקס. (7)
Lightning Head, “Studio Don” (Best Seven, MCI)
סטודיו דון הוא תקליט מתעתע. בחור אנגלי שהיה חבר בהרכב הדאב האלקטרוני, רוקרס היי-פיי, חובר לסונאר קולקטיב, כן השיגור הביתי של אנשי ג'אזנובה וספיחיהם בברלין. מתוך המישמש הסגנוני הזה צומח "Studio Don", שבאופן מוצהר מנסה לשלב מקצבי ראגא, השפעות לטיניות, אטיטיוד של רחבת ריקודים ונגיעות של קיטש. הכל התחיל בסינגל אחד נפלא, "Me and My Princess", שהתווה את הדרך לאלבום כולו. נכון שאין כאן עוד פצצה כמו השיר הזה, אבל בסך הכל, "סטודיו דון" הוא יציאה שמחה ומקורית.
Depth Charge, "Spill…" (DC recordings, MCI)
כל אתר מוסיקה שמכבד את עצמו יספר לכם על החשיבות של ג'יי סול קיין, האיש מאחורי דפת' צ'ארג'. בשנים האחרונות נדמה בטעות שהאיש פרש מעסקי המוסיקה, אולי כי תקליטו האחרון יצא לפני ארבע שנים והתקבל בקרירות. עכשיו יוצא לאיש אוסף של קטעים שהוקלטו בין 93 ל-98, ומכילים את כל טביעות האצבע המוכרות של קיין – מקצבי היפ-הופ מנופחים, סינתיסייזרים מזמזמים עם פילטרים פתוחים, סמפולים מסרטי קונג פו, סרטים כחולים וסרטי בלקספלויטיישן. קיין היה אחד הראשונים שחיברו למוסיקה אלקטרונית סקס סליזי ואלימות קומית, אבל למוסיקה שיצר אז יש היום רק ערך היסטורי (5)
דברים שכתבתי על מוזיקה 